<h1>רבינו ירוחם ני"ב ח"ג</h1>
<h2>דף ד.</h2>
הדביק פת בתנור כדי לאפות כמו שעושין בתנור של חרס שמדביקין בדפניו הפת לאפותו ושכח והדביקו בשבת התירו לו חכמי' שירד' כלומר שיסיר הפת קודם שיבא לידי איסור דאורית' שהיא אפייה והתירו לו הרדיה שהיא איסור דרבנן כדי שלא יבא לידי איסור דאורייתא. לו התירו אבל לא לחבירו שלא יעבור חבירו איסור דרבנן כדי שלא יעבור הוא איסור דאורייתא. והרדייה חכמ' היא ואינה מלאכה ולפיכך אינה אסורה אלא מדרבנן והתירו [לקמן קי"ז ע"ב] בששכח פת בתנור להציל מזון ג' סעודות לרדות הפת בסכין על ידי שינוי אבל לא במרדה כאשר אכתוב, אבל הכא דאינה לסעודת שבת דעדין לא נאפה לא התירוה אלא כדי שלא יבא לידי איסור חמור דאפייה, אלא בענין אחר היה אסור כך פשוט ומוכח בשבת וכן כתבו בתוס' וכן כתב רי"ף שהקשה מזו לההיא דכל כתבי ותרצה כך פשוט.
<h2>דף יח:</h2>
לא תמלא אשה קדרה עששיות תרמוסין פירוש שהם מיני קטניות ותניח לתוך התנור ערב שבת עם חשכ' כי צריכין בישול גדול ולא יספיק להם עד מוצאי שבת ושמא יבא לחתות הגחלים בשבת. וכן לא ימלא נחתום חבית של מים ויניח לתוך התנור ע"ש עם חשכה דשמא תתקרר סמוך למוצאי שבת ויחתה בגחלי' בשבת כדי שילוש עיסתו מיד כשתחשך ויאפה פתו ואם עבר ועשה אח' מכל אלו אסורי' למוצאי שב' בכדי שיעשו כך פשוט בשבת. קדירה מותר להניח על גבי התנור מע"ש ומתבשלת מאליה בשבת ודוקא שהי' חיה שלא יאכל ממנו בלילה ולא יבא לחתות בגחלים פירו' ואע"ג דאמרינן למעלה בתרמוסין שהן חיין וגזרינן שמא יחתה, משום דאותם צריכין בישול גדול עד מוצאי שבת כמו שכתבתי למעלה ובשר חי כבר הסיח דעתו ממנו הלילה שלא יוכל לאכל ממנה והוא יודע בטוב כי למחר ימצאנה מבושלת ולפיכך לא יחתה ואם הקדירה בשיל ולא בשיל כלומר שיש לה בשר מבושלת קצת מע"ש אסור להעמידה על גבי האש שמא יחתה כך פשוט בשבת. וכתבו בתוספות ודוקא שלא הגיע מע"ש למאכל בן דרוסאי דאם הגיע למאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה אע"פ שאינה גרופה וקטומה ויש מהם שכתבו שאפי' הגיע למאכל בן דרוסאי ואפילו נתבשל מע"ש כל צרכו אסור כל זמן שמצטמק ויפה לו ולמטה [לקמן ל"ו ע"ב] אפרשנו ב"ה.
אסור להגיס הקדירה אפילו שהסירה מעל האש כל זמן שהיא רותחת כך פשוט בשבת וכתב רש"י שהמגיס בה חייב משום מבשל וכל שכן שאסור להכניס בשבת כף בקדירה רותחת בעוד' על הכירה.
גדי שמנותח ומשים אותו בתנור לצלות מערב שבת עם חשכה מותר לשים אותו וצולה עצמו בשבת כי מאחר שמנותח ועשוי נתחים היה קשה לו האויר אם היה מגולה התנור ולא יבא לחתות בגחלים ואין הפר' בזה בין שטח פי התנו' בפת בין לא טח. וכן נמי אם הוא בשר של איל גדול שאינו גדי ושה מותר ודוקא דשריק כלומר שטח פי התנור דאי לא שריק אסור דמאחר שהוא איל גדול אין קשה לו אם יגלהו ויבא לחתות (כך פשוט בשבת וכן פסק רי"ף וקצת מהגדולים. ואיל גדול ולא שריק אסור דמאחר שהוא איל גדול אין קשה לו אם יגלהו ויבא לחתות) כך פשוט בשבת וכן פסק רי"ף וקצת מהגדולי' ואיל גדול ולא שריק אסור כר' ירמי' מדפתי ויש מהגדולי' שפסקו כרב אשי דאמר מותר. בגדי שאינו מנותח אינו קשה לו האויר ודינו כאיל גדול. ובשר לשים אותה על הגחלים מע"ש עם חשכה ויצלה בשבת ממילא אסור גזירא שמא יחתה בגחלים כדאמרינן אין צולין בשר אלא בכדי שיצולו מבעוד יום כאשר אכתוב [לקמן כ' ע"א]. דלעת חיה לשום אותה בתנור לצלותה מערב שבת דינה כבשר גדי מנותח שכתבתי למעלה כי האויר קשה להם אם יגלה התנור ולא יחתה הגחלים כך פשוט בשבת.
<h2>דף כ.</h2>
אין צולין בשר בצל וביצה מערב שבת אלא אם כן היה שהות ביום כדי שיצולו קודם שתחשך כמאכל בן דרוסאי כך פשוט בשבת ופירוש מאכל בן דרוסאי הוא שליש בישולו. ועוד פשוט דכל דהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה אע"פ שאינו גרוף וקטום כלומר גרוף מהגחלים במגרפה וקטום מן האפר כלומ' שמפזרין אפר מלמעלה להפיג חומו שלא (יפסיד) [יוסיף] הבל ומאח' שהוא כמאכל בן דרוסאי לא חיישינן אם מתבשל והולך בשב' ולמטה [לקמן ל"ו ע"ב] אפרשנו.
אין נותנין פת בתנור עם חשכה ולא חררה ע"ג גחלים מע"ש אלא א"כ יש שהות ביום כדי שיקרמו פניה כלומר שני פניה הסמוכ' לתנור כלומר המדובק' בו לאש והרואה פני התנור כך פשוט בשבת.
המבעיר מדורה מערב שבת צריך להבעירה מבעוד יום שיאחוז האור ברובו וכדי שלא יאמרו הביא עצים ונכניס תחתיהן כלומר שמכאן ואילך ידלק מאליו ועץ יחידי צריך רוב עביו שיאחוז האור ברוב לצד פנימי ורוב הקפו מבחוץ. ובפחמים שידלק כל שהוא כי דרכם להיות דולקים מאליהם ואינו כבה. קנים שאינם אגודות צריכות רוב הדלקה מע"ש ואם היו אגודות אינן צריכות רוב כי אינן כבות. גרעינין של תמרה מפוזרות צריכות רוב אבל נתנם בחותלות שהוא כלי העשוי מעלי לולבין מאחר שהם מכונסין אין צריכין רוב כך פשוט בשבת. ור"ש גורס בענין אחר כי קני' שאגדן צריכין רוב ולא חיישינן שיתפזרו שהן ארוכין אבל גרעינין אם לא נתנם בחותלות מתפזרות וצריכין רוב ואם נתנם בחותלות אינם צריכין רוב שנוחין לידלק.
<h2>דף כ:</h2>
ועוד פשוט ואלו אין צריכין רוב אם עשה מהן מדורה רבב כלומ' שעוה ושומן וכל דבר הניתך ושל זפת ושל גפרית ושל קירא ושל קש פי' זנבי שבלים ושל גבבא פירוש קש שגובבין מהשדה אחר קצירה.
<h2>דף לד.</h2>
אין טומנין משחשכה אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל כדי לשמור חומו כגון בצמר ופשתים ומוכין שאינן מוסיפין הבל גזירה שמא ירתח פירוש משחשכה כשיבא להטמין קדירתו שמא ימצאנה צוננת וישכח וירתיחנה ונמצא מבשל בשבת. בין השמשות מותר כמו שכתבתי בח"א דסתם קדירות רותחין הן בין השמשו' אבל בדבר המוסיף הבל כגון גפת (וזפת) [וזבל] כאשר אכתוב [לקמן מ"ז ע"ב] אפי' מבעו' יום אסור להטמין בהן קדרה גזירה שמא יטמין ברמץ מבעוד יום ושמא ימצא קדירתו צוננת משחשכה ויחתה בגחלים בשבת כך פשוט בשבת וכן גריס רש"י ורי"ף גורס שאין טומנין בדבר המוסיף הבל משחשכה גזירה שמא יטמין ברמץ ובתוס' הכריעו כרש"י וכן כתב הרא"ש.
יש מהגדולים שכתבו דכל אלו שאמרנו שאסור להטמין בהן אפילו מבעוד יום אפילו שנתבשל התבשיל כל צרכו ואפילו מצטמק ורע לו גזירה שמא יטמין ברמץ דאע"ג דמותר לשהותו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה מאחר שנתבשל כל צרכו כאשר אכתוב [ל"ו ע"ב], להטמין ברמץ יש לחוש יותר מלחתות בגחלים. וה"ר יוסף פירש בשם רשב"ם כי דין ההטמנה והשהיה שוי(י)ן ולפיכך כל זה מיירי שלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי דאם נתבשל כמאכל בן דרוסאי מות' להטמינו בדבר המוסיף הבל כמו שמותר לשהותו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה כמו שאכתוב. ור"ת פירש שאין דינם שוה ולפיכך אפילו שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אסור להטמין בדבר המוסיף הבל גזירא שמא יטמין ברמץ ולא פירש בה דינו אם נתבשל כל צרכו.
<h2>דף לו:</h2>
לשהות הקדירה בכירה כשנותן אותה מבעוד יום ולשהותה שם בשבת גזירה שמא יחתה בגחלים או להחזירה אם הסיר אותה בשבת מעל הכירה או אם שהה אותה (בקמוס) [במקום] שאסו' לשהות או אם אסור לאכול ממנה כל זה פשוט בשבת. וכך הוא הדין כירה הוא מקום שפיתת הקדיר' כי היא עשויה כמו קדירה ונותנין הקדירה בתוכה והוא מקום שפיתת ב' קדירות ובימיהם היתה עשויה מחרס ועכשיו עושין אותה מטיט שאם הסיקוה בדבר שאינו מוסיף הבל כגון קש או גבבא מותר לשהות בתוכה כי לא גזרינן בזה שמא יחתה בגחלים אבל אם הסיקוה בדבר המוסיף הבל כגון גפת שהוא פסלת של שומשמין אחר שהוציא שמנן וכיוצא בו או שהסיקוה בעצי' והכירה אינה גרופה וקטומה כלומר שלא גרף ממנה הגחלים או שלא שם אפר ע"ג הגחלי' אסור לשהות עליה חמין שלא הוחמו כל צרכן מבעוד יום ותבשיל שלא בישל כל צרכו ואפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי ואפילו נתבשל מבעוד יום כל צרכו אם מצטמק ויפה לו כלומר שטוב לו כשנתמעט לחותו כגון כרוב או פולין או בשר טרוף וכיוצא בו אסור לשהותו עד שיגרוף ויקטום. ואם חמי' שהוחם מבעוד יום כל צרכו או תבשיל שנתבשל כל צרכו מצטמק ורע לו כגון לפת ודייסא ותמרי וכיוצא בהם מותר לשהותו אפילו אינה גרופה וקטומה. ואם שכח ושהה תבשיל שלא נתבשל כל צרכו כשאין גרופה וקטומה אסור כדין המבשל בשבת כאשר אכתו' במקומו [סוף ח"ג] וכל שכן אם עבר במזיד. ואם נתבשל כל צרכו מבעוד יום ומצטמק ויפה לו אף על פי שאמרנו שאסור לשהותו בעיא ולא איפשיטא בגמרא אם שכח ושהה בשוגג אי קנסי' ליה ואסור כדין מבשל או לא ואזלינן לקולא. ופסק רי"ף וכל שאמרנו שאסור לשהותה והוא הדין להחזיר כלומר אם נטלה מעל הכירה שאינה גרופ' וקטומה אסור להחזירה סמוך לחשכה ואפי' תבשיל שבשל כל צרכו ואפילו מצטמק ורע לו פי' וזה נראה לדברי כל הפוסקים ולא כ"כ מבעוד יום אלא כך סמוך לחשכה בענין שאם היה צונן לא היה לו שהות להרתיחה מבעוד יום ואם היה מבעוד יום מותר להחזירה וכתב הראב"ד ואסור להחזירה דוקא תבשיל שבשל כל צרכו ומניחה על הכירה עד הערב להחזיק חומה ואם יטלנה אסור להחזירה שמא יחזירנה משחשכ' אבל כל זמן שלא נתבשלה כל צרכה נוטל ומחזיר כל היום עד כאן. וכל שאמרנו שאסור לשהות בין בתוכה בין בגבה אבל לסמוך הקדרה לכירה בצד הכירה מותר ואם הכירה היא גרופה וקטומה או גחלים שעממו או שנתנו להם נעורת של פשתים משהין עליה כל דבר בין בשל כל צרכו בין לא בשל וכן אם מצטמק ויפה לו דליכ' למיחש שמא יחתה כי הגרופה אין שם גחלים או הקטומה מאחר ששם עליה אפר כלומר על הגחלים כבר גלה דעתו שאין רוצה לחתות וכן בעוממות וכן כשנתן עליהם נעורת פשתן דינו כקטומה ואם הם שני כירות המתאימות כלומר זו אצל זו ואחת גרופה או קטומה והאחרת אינה גרופה וקטומה מותר להשהות על גבי הגרופה אף על פי שמוסיף בה הבל מן שאינה גרופה וזה שכתבתי כי שאינה גרופה וקטומה שאסור לשהות אם לא נתבשל כל צרכו ואפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום שהוא שליש בישולה הוא לפי פסק רי"ף אבל רש"י ור"י פסקו כחנניה דכל שנתבשל מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה אפילו שאינה גרופה וקטומה וכן כתב רז"ה וכן כתבו כמה גאונים בתשובותיהם דכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו בכירה שאינה גרופה וקטומה ועל זה סמכו כל העולם לשהות על גבי כירה אפי' אינה גרופה וקטומה מאחר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום. וההיא שכתבתי באם נתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו שאסור בשאינה גרופה וקטומה כתב רבינו חננאל שמותר וראשון תפסו עקר והרא"ש כתב כרבינו חננאל ומה שכתבתי שנחלקו הפוסקים כשנתבשל כמאכל בן דרוסאי בשאינה גרופה וקטומה דוקא בשהוי שאינה הטמנה כגון כלי ברזל של שלשה רגלים שמשימין עליו הקדרה יושבת עליו והיא תלויה או באבנים או בכירה שעושים בטיט אבל להטמין על גבי גחלי' שכתבתי למעלה דדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום אסור כמו שכתבתי למעלה [לקמן מ"ז ע"ב] בדין במה טומנין. ופירות הנאכלין כמו' שהן חיין דינם כתבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי ומצטמק ויפה לו ואסור לשהותו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה אלא אם כן בשלו מבעוד יום ומכל מקום אם הוא בענין שמותר לשהות עליו הקדרה מותר לתת עליה הפירות חיין מבעוד יום ואפי' אין שהות ביום כדי שיצולו דדינן כמאכל בן דרוסאי ויותר טובים לאוכלן חיים מתבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסא' וכשנותן פירות סביב הקדרה יזכור שלא יחזיר הכסוי אם נטלו משחשכה או לא יוסיף עליו עד שיצולו דממהר לגרום בישולן בשבת וכן כתב הרא"ש פירו' אבל משחשכה (פטור) [פשוט] דאסור לשים על כסוי הקדירה פירות כגון תפוחים וכיוצא בהם ואפילו נאכלין כשהן חיים וכן מיני קטנית שאין נאכלין כמו שהן חיין וקלי' להתבשל אסור לשהותן כמו כן אלא אם כן בשלן מבעוד יום ולא דמי לקדרה של בשר חי שכתבתי למעלה [י"ח ע"ב] שצריך בישול הרבה ומתיאש ממנה עד למחר אבל דברים קלים להתבשל אפי' חיין אסור ולפיכך לצלות בשר אסור כמו שכתבתי למעלה וכן כתבו המפרשים. ועוד פשוט מה שאמרנו כי בגרופה וקטומה מותר לשהות הוא הדין להחזיר אם נטל הקדרה מעל הכירה משחשכה שמתר להחזירה ולאו דוקא בלילה של שבת אלא אפילו ביום כלומר למחר ביום השבת שאפילו שנראה שאין דעתו להחזירה מותר ודוקא עודה בידו שלא הניחה על גבי קרקע ושדעתו להחזירה אבל אין דעתו להחזירה אפילו עודה בידו או הניחה על גבי קרקע אפילו דעתו להחזירה אסור להחזירה ואם תלאן במקל או הניחן על גבי מטה או שפנן ממיחם למיח' כלומר מזה הכלי לכלי אחר אסור להחזירה דהיא בעיא ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא ובירושלמי [סוף ה"א] כתב שאין מחזירין (מדירה) [מכירה] זו (לדירה) [לכירה] אחרת שאם נטלה מכירה אחת אסור להחזירה לכירה אחרת דהוי כנותן על גבי כירה לכתחלה בשבת וכתבו בתוס' אבל מבעוד יום מחזירין בכל ענין מאחר שהיא גרופה וקטומה וכתב הר' יונה וכל זה שאמרנו שמחזירין דוקא שהגיע מבעוד יום למאכל בן דרוסאי אבל אם לא הגיע לא יחזיר אם נטל ואפילו הגיע אם שהה בעודה בידו עד שנצטנן התבשיל אסור להחזירה אם יש בה רוטב דכל דבר שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן כשהחזירו על גבי כירה ומצטמק הוי מבשל גמור ע"כ. ומכל מקום מוכח מהגמרא שאם לא נצטנן אפילו שינה מרתיחתו קצת מותר להחזיר. נשים שטומנות מים חמין ונותנות לתוך הקדירה בשבת ונהגו מה שאין כן לעשות והוא טעו' גמור שהרי זה כמפנה ממיחם למיחם ומכיר' לכירה שכתבתי למעלה שאסור ואפילו שנתן המים בכלי ע"ג קדירה מערב שבת אסור לתת מן המים בתוך הקדירה בשבת דהא איפשר שלא הוחמו כל צרכן מערב שבת והוי כמבשל, ואפילו הוחמו כל צרכן מערב שבת, לשנותן מהמים בקדירה צריך התבשיל להצטמק וזה יפה לו ונמצא הוא מבשל כי כבר כתבתי למעלה שאפילו הוחם או נתבשל כל צרכו מערב שבת שאם נצטמק ויפה לו שאסור לשהותו והוא הדין להחזירו. כתב הרשב"א בספר תורת הבית בהלכות שבת מניחים כלי שיש בו מים חמין ע"ג חרס שיש בו מים חמין כדי שיהו עומדין בחמימותן ומזה הטעם נהגו הנשי' לתת מן הכלי שיש בו מים חמין לתוך קדירה של תבשיל כשצמק הרבה ממה שצריך ואפילו כשהקדרה עומדת על הכירה. והר"ן גם כן נטה להתיר ע"כ.
<h2>דף לח.</h2>
המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל כך פשוט בחולין ובקמא ובשבת ופרש"י בשוגג יאכל ואפילו הוא בעצמו (וכן) [ובו] ביום ואין צריך להמתין לערב בכדי שיעשו דלא אמרו להמתין אלא במזיד דעבד איסור' ואסור לאתהנויי מאיסור', אבל במזיד לא יאכל לא הוא ולא אחרים בו ביום עד שתחשך ובכדי שיעשו דטעמא שלא יהיה לנו הנאה מאיסורא וכשממתי' אין לנו הנאה מאיסורא וי"מ דבמזיד אינו אסור אלא לו דעבד איסור וראשון נראה עקר ותרצו לפרש"י דלא דמי מבשל לגוי שהביא דורון דאמרי' [ביצה כ"ד ע"ב] שצריך להמתין לערב בכדי שיעשו משום דהיא מילתא דלא שכיח כאשר אכתוב. כל זה שכתבתי הוא לאותם שפסקו כר"מ וכן פסק ר"י אבל רי"ף פסק כרבי יהודה דאמר לפי פרש"י בשוגג יאכל למוצאי שבת אבל לא בו ביום לא הוא ולא אחרים ובמזיד לא יאכל עולמית לא הוא ולא אחרים ולשאר מפרשי' לא אסר רבי יהודה בשוגג אלא לדידיה אבל לאחרי' מותר בו ביום וכבר כתבתי כי פרש"י עקר.
<h2>דף לח:</h2>
תנור שהסיקוהו בקש או בגבבא וכל שכן בגפת או בעצים אסור לשהות בתוכו ולא על גביו ולא סמוך לו ואפילו גרוף וקטום דנפיש הבליה כלומר חומו גדול ודרכן לאפות בו גרוף וקטום וגזרי' גרוף אטו שאינו גרוף ולא דמי לכירה שכתבתי למעלה [ל"ו ע"ב], דכירה לא נפיש הבליה כך פשו' בשבת. כופח הוא עשוי כעין כירה חלול והוא מקום שפיתת קדירה א' אבל ארכו כרחבו ושומר חומו יותר מכירה אבל לא כל כך כמו תנור ולפיכך אם הסיקוהו בקש ובגבבא דינו ככירה ומותר לשהו' עליו כמו שכתבתי למעלה בכירה אבל אם הסיקוהו בגפת ועצים דינו כתנור אפילו גרוף וקטום וכל שאסור לשהות על גבי כירה כל זמן שאינה גרופה וקטומה כמו שכתבתי למעלה בכירה אסור לשהותו על גבי כופח אפילו גרוף וקטום. וחמין שהוחמו כל צרכן ותבשיל שבושל כל צרכו מותר לשהותו על גבי כופח ואפילו אינו גרוף וקטום כי בזה לא שנא מכירה ודוקא מצטמק ורע לו אבל מצטמק ויפה לו אסור כמו שכתבתי למעלה בכירה וכבר כתבתי למעלה בכירה כי רבינו חננאל כתב דאפילו מצטמק ויפה לו מותר מאחר שבושל כל צרכו וכן כתב הרא"ש כך פשוט ומוכח בשבת וכן כתב רי"ף ונראה כי בכירות שלנו אין הפרש בין מקום שפיתת קדירה אחת ובין מקום שפיתת שני קדירות דלא נפיש הבלה דזו יותר מזו ומותר לשהות עליה בגרופה וקטומה כמו שכתבתי למעלה בכירה.
אין נותנים ביצה לצד מיחם כדי שתצלה קצת הביצה עד שתגלגל כלומר שתהיה הביצה מגולגלת. ומיחם פירוש כלי חם שפנהו מעל האור ולא ישבור הביצ' ויתננה בסודר שהוא חם כדי שתצלה קצת הביצה ואפי' שהסודר נתחמם בחמה כי תולדות חמה אסורין גזירה משום תולדו' האור אבל לחמם כל דבר צונן בחמה מותר ולא יטמין ביצ' בחול ובאבק דרכים שהם חמין מן החמה גזירה שמא יטמין ברמץ פירוש בין להטמינה בחול בין לשים אותה על גבי החול כדי שתצלה הכל אסור כך פשוט בשבת.
אסור להביא סלון של צונן מע"ש שיהא נמשך והולך בשבת ויתערב לתוך חמי טבריא גזירה שמא ימשיכו בשבת וה"ל כמבשל הצונ' לתוך החמין בשבת כך פשוט בשבת.
<h2>דף לט.</h2>
כל שבא בחמין מערב שבת כלומר שנתבשל כל צרכו שורין בחמין בשבת פירו' ואפי' בכלי ראשון כגון יורה או קדיר' וכיוצ' בהן לפי שאין מבשל אח' מבשל וכב' נתבשל כל צרכו מערב שבת וכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין (מערב שבת) [בשבת] ולמטה אפרש זאת ההדחה אם היא בכלי ראשון או בכלי שני. ודג מליח הדחתו זו היא גמר בישולו ואין מדיחין אותו בחמין כך פשוט בשבת וזה מיירי בדבר יבש כגון תרנגולת כאשר אבאר למטה [מ' ע"ב] בדין מביא אדם קיתון וכו'. לערות בכלי ראשון דבר שלא נתבשל כל צרכו מע"ש יש מהגדולי' שכתבו דאסור דערוי בכלי ראשון מבשל והא דאמרינן למעלה דכל שלא [בא] בחמין מערב שבת דמדיחין אותו בשבת דוקא בכלי שני ויש מהגאונים שכתבו דאפילו בכלי ראשון מותר לערות דכלי ראשון אינו מבשל ודוקא הדחה אבל לשרות אסור ובכלי שני מותר אפי' לשרות ולסברא הראשונה לא התירו בכלי שני אלא להדיח אבל לשרות אסור מפני שנראה כמבשל ופשוט בשבת דכלי שני אינו מבשל ולמטה [מ"ב ע"ב] אכתוב מזה המחלוקת בדין האלפס והקדירה וכו'.
<h2>דף מ:</h2>
מביא אדם קיתון של מים ומניחו כנגד המדורה ולא שיחמו מכל וכל אלא כדי להפיג צנתן וכן פך של שמן לא כדי שיפש' אלא כדי שתפיג צנתו כי שמן יש בו משו' בישולי גוים והפשרו אין זה בישול. וכן סכה ידיה האשה בשמן ומחממתן כנג' המדור' וסכה לבנה קטן ובין מים ובין שמן אם מחממו כ"כ שהיד סולדת בו כלומר שמתירא ודואג שמא יכוה בחומו כל כך הוא גדול אסור. אין היד סולדת בו מותר כך פשוט בשבת. ועוד פשוט היכי דמי יד סולדת בו כלומר כי יש אנשים יראים ממעט חום ויש מי שאינם יראים אפילו מחום גדול ואם כן נתת דבריך לשיעורין אלא כל שהתינוק כריסו נכוית ממנו נקרא יד סולדת בו. יש מהגדולים שכתבו שאפילו קרב אותו כל כך סמו' למדורה שמאותו המקום היד סולדת מחום המדורה שמותר ואף על גב דאמרינן דאסור להניח לכתחלה על גבי כירה אפילו נתבשל כל צרכו מע"ש ואפילו מצטמק ורע לו, כנגד המדורה מותר כל זמן שאינו מבשל ויש מהם שכתבו שצריך שירחיק מהמדורה כל כך כדי שלא יהא קרוב כל כך שיהיה היד סולדת מאותו מקום מחו' המדורה וכן בירושלמי [ה"ד], כי כל דבר שנצטנן אפילו מבושל כל צרכו ויש בו רוטב ומצטמק ויפה לו יש בו משום בישול ולפי' אין מניחין אותו כל כך סמוך למדורה ממקו' שהיד סולדת בו אלא ברחו' כדי שלא יהא מאותו מקום יד סולדת בו והא דאמרי' למעלה [ל"ט ע"א] כל שבא בחמין מע"ש שמותר לחממו מיירי בדבר יבש כגון תרנגול' וכיוצ' בו כמו שכתבתי למעלה ובח"ח פרשתיו בדין בשר מליח. להניח שום דבר קר שנתבשל כל צרכו על גבי מיחם שעל גבי האש יש מהגדולים שכתבו דדינו כמניחו כנגד המדורה וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום שהיד סולדת בו כגון יבש שכתבתי למעלה מותר להניחו על גבי מיחם שעל גבי האש וכן כת' הרא"ש ויש מהם שכתבו דהוי כמניח על גבי כירה לכתחלה ואסור ואפי' נתבשל כל צרכו ואפילו מצטמק ורע לו ואפילו חם ונותנו שם לשמור חומו וראשון נראה עקר. ומכל מקום אם הוא תבשיל שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו אסור לדברי הכל.
חמי טבריא אע"פ שהמבשל בהם בשבת פטור אבל אסור מדרבנן דוקא בכלי ראשון אבל בכלי שני מותר כמו שכתבתי למעלה [ל"ט ע"א] בדין לערות בכלי ראשון כך פשוט בשבת.
<h2>דף מא.</h2>
מולייר הוא כלי של נחשת ויש לו בית קבול קטן אצל דפנו מבחוץ ומשימים באותו בית קבול גחלים כדי לחמם מים שבתוכו כלומר בבית קבול הגדול. ואנטיכי היא כדוד כלומר יורה מנחשת ויש לה ב' שולים ומשימין בתחתון גחלים ובעליון מים. ומולייר אם גרף הגחלים מבעוד יום שותין ממנו בשבת מהמי' שבתוכו שאינו חם כל כך אלא משתמר שלא יצטננו. ואנטיכי אע"פ שגרף הגחלי' שלו מבעוד יום אין שותין ממנו בשבת שחומו גדול ויש מי שפי' שאלו הב' כלים הם מחרס ואנטיכי מחמת שהגחלים מבפנים בשולי' התחתונים מוסיף הבל ושניהם פרש"י ז"ל כך פשוט בשבת ויש מי שפירש כי זה מיירי לתת בו מים בשבת עצמה כי אין המים שם מבעוד יום ומולייר מותר לתת בו מים בשבת לשתו' כדי להפיג הצנה מהם ואפילו מים מעט שאין בו כדי להתחמם ואנטיכי אסור לתת בתוכו ואפילו מים הרבה לפי שחמימותו רב ויוכלו להתחמם.
מיחם כלומר כלי שמחממים בו מים שפנהו מעל האש ואפילו פונה ממנו מים מותר לתת בתוכו מים מרובין צונן כדי להפשירם כלומר שיהיו פושרים אבל לא ליתן לתוכו מי' מעטים, שהוא כלי ראשון ומים מעטין יחמם אותם הרבה. ולא אמרינן כשנותן לתוכו מים מרובין אחר שפנה ממנו מים החמין שיהיה אסור משום מצרף כלומר מלאכת הצורפים כשמחממין הכלי באש מכבין אותו במים צוננין כדי לחזקו דדבר שאין מתכוין מותר כך פשוט בשבת.
<h2>דף מב.</h2>
נותנין מים חמין לתוך מים צונן שבכלי וכן בהפך ואין הפרש בין שהאחרונים מרובים והראשונים שהיו בכלי מעטים או בהפך ודוקא בכוס שהוא כלי שני אבל באמבטי שהוא כלי ראשון צונן לתוך חמין אסור כלומר שהיו בכלי מים חמים ושפך עליהן צונן אבל בהפך כלומ' חמין לתוך צונן מותר פירוש ואף על גב דאמרנו למעלה במיח' שפנהו והוא כלי ראשון שמותר לתת לתוכו מים מרובים לא דמי לאמבטי שהוא לרחיצה כך פשוט בשבת. פירוש ומה שאמרנו באמבטי דחמין לתוך צונן מותר דוקא חמין מעט לתוך צונן מרובה אבל בהפך אסור. וצונן לתוך חמין דאסור י"מ שפי' אפילו צונן מרובה לתוך חמין מועטין ויש מי שפירש צונן מועט לתוך חמין מרובה אבל בהפך מותר וראשון נראה עקר ועוד פשוט וספל אע"פ שהוא לרחיצה מאחר שהוא כלי שני דינו ככוס וכל זה שכתבתי לפי רוב הפוסקים והרי"ף פסק כבית הילל ודלא כרבי שמעון בן מנסיא אבל יש מהפוסקי' שפסקו כרבי שמעון בן מנסיא ומאחר דקיימא לן דספל הרי הוא ככוס רבי שמעון בן מנסיא אסיפא קאי הילכך אמבטי אסור בכל ענין בין חמין לתוך צונן בין בהפך בין החמין מועטין והצונן מרובה בין בהפך וראשון נראה עקר מדאמרינן בגמרא מי סברת רבי שמעון בן מנסיא אסיפא קאי ארישא קאי נראה דודאי ארישא קאי הילכך לית הילכת' כוותיה דאנן קיימא לן כבית הילל.
<h2>דף מב:</h2>
האלפס והקדרה שהעבירן מעל האש מרותחים לא יתן תבלין שהוא כלי ראשון ויתבשלו התבלין אבל נותן התבלין לתוך הקערה שהוא כלי שני וכן לתוך התמחוי פי' כלי ששופכין מהקדירה לתוכו וממנו לקערות. ומלח אינו מתבשל כל כך במהרה כמו תבלי' וקשה להתבשל ולפיכך קדירה או כלי ראשון שהעבירה מעל האש מרתחת מותר לתת מלח בתוכו כך פשוט בשבת וכתב רש"י ודוקא לתוך האלפס והקדיר' מרותחין אסור ליתן תבלין אבל מותר לתת התבלין לתוך הקער' שהוא כלי שני ויערה עליהן רותחין מן הכלי הראשון דערוי דכלי ראשון אינו מבשל דאינו מבשל אלא בתוכו וכן כתב רשב"ם אבל רבינו תם ושאר הפוסקים כתבו דערוי דכלי ראשון מבשל דלא התיר במשנה לתת (הכלים) [התבלין] בקערה תחלה ולערות עליהן אסור וכן פשוט בירושלמי [ה"ה] ומזה המחלקת כתבתי למעלה [ל"ט ע"א] בדין לערות בכלי וכו'.
<h2>דף מז.</h2>
כנונ' והוא כלי שמדליקין בו האש להתחמם כנגדו אם אין בו אש מותר לטלטלו בשבת אגב האפר שיש בו שראוי לכסו' בו רוק או צואה ואף על פי שיש בו שברי עצים שהם אסורי' לטלטל, מאח' שיש בו כמו כן אפר הוי בסיס לשניהם כלומר לדבר האסו' ולדב' המותר כמו כן ומותר לטלטלו כך פשוט בשבת.
<h2>דף מז:</h2>
במה טומנין ובמה אין טומנין כלומר כבר כתבתי למעלה [ל"ד ע"א] דמבעוד יום אסור להטמין הקדירה אחר שהסירה מעל האש לא בגפת שהוא פסולת של זתים שמוציאי' מן הרחים של זתים ולא בפסולת של שומשמין ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול בין לחים בין יבשים וכן בתבן ובזגים כלומר פסלת הענבים אחר שהוציאו מהן יין ובמוכין כלומר צמר גפן הנקרא קוטון או תלושי צמר רך ולא בעשבים כל אלו בזמן שהן לחין דוקא ודוקא כשהם לחים מחמת עצמן דאם היו לחים מחמת דבר אחר כגון שנפלו בהן מים מותר להטמין בהן וכ"ש יבשים.
יש מהגדולים שכתבו דכל אלו שאמרנו שאסור להטמין בהן אפילו מבעוד יום אפילו שנתבשל התבשיל כל צרכו ואפילו מצטמק ורע לו גזירה שמא יטמין ברמץ דאע"ג דמותר לשהותו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה מאחר שנתבשל כל צרכו כאשר אכתוב [ל"ו ע"ב], להטמין ברמץ יש לחוש יותר מלחתות בגחלים. וה"ר יוסף פירש בשם רשב"ם כי דין ההטמנה והשהיה שוי(י)ן ולפיכך כל זה מיירי שלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי דאם נתבשל כמאכל בן דרוסאי מות' להטמינו בדבר המוסיף הבל כמו שמותר לשהותו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה כמו שאכתוב. ור"ת פירש שאין דינם שוה ולפיכך אפילו שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אסור להטמין בדבר המוסיף הבל גזירא שמא יטמין ברמץ ולא פירש בה דינו אם נתבשל כל צרכו.
ועוד פשוט וכלי שטמן בו קדרה כדי לשמור חומו אסו' להניחו על גבי גפת של זתים שהוא מעלה הבל אבל על גבי גפת של שומשמין מותר דאין מעלין הבל. להטמין הקדרה במקו' שהסיקו האור ובשלו היום נהגו שלעת ערב מסלקין האש וגורפין הרמץ ונותני' שם הקדרה לצורך מחר ומכסין אות' באפ' צונן ונראה לכאורה שהוא אסור מאותה שכתבתי למעלה שאסו' להניח כלי שטמן בו ע"ג גפת של זתי' שמעלה הבל וכל שכן בכאן שבשלו בה כל היום שיעלה הבל יותר ותרצו בתוספות דלא דמי דהתם נתנו מתחלה בכלי כדי להטמינו וגפת הוא דבר הראוי להטמין בו ושמא יבא להטמין בגפ' עצמו אבל הכא תחלת הנתינה מן הקדרה לא יהיה להטמנה כי אם להתבשל וכמו כן אין הקרקע עשוי להטמין בו ולפיכך עשו התר בדבר והרא"ש כתב דלא אסרינן חזרה מבעוד יום אלא כשנטלה מעל גבי כירה שעתידה להשהות עליה ואסור להחזירה עליה לשם שהיי' שאם תתיר להחזירה מבעוד יום יבא להחזיר' משחשכה אבל להחזירה לשם הטמנה מותר עד כאן. יש שנהגו לעשות חפירה גדולה כמו למקום האש ונותנין אבנים סביב ומחממין אותה וגורפין אותה ומטמינין בה הקדירה ומכסין אותה ואין לאוסרו מטעם דאסור להטמין בדבר המוסיף הבל דהתם הטעם הוא משו' שמא יטמין ברמץ ואינו אסו' מטעם זה אלא דוקא כשהרמץ נוגע בצידי הקדרה אבל הכא בזאת החפירה שיש אויר הרבה בין הדפנות לקדר' אינו אסו' וכל שמות' לשהותו ע"ג כירה גרופ' מותר להטמין בזו החפירה וכן כתבו בתוס'. ובאותן מקומות שנוהגין לקטום הכירה ונותנין הקדרה על גבה ומכסי' אותה בבגדים נהגו בו גם כן התר לפי שאין הקדרה נוגעת באש כמו שכתבתי ואין הבגדי' מוסיפין הבל כמו שכתבתי ומכל מקום אם הקדירה נוגעת באש אסורה כמו שאסור להניח קופה שטמן בה על גבי גפת ויש מהגדולי' שכתבו שאסו' לכסות הקדירה בבגדים ע"ג כירה ואפי' קטומה ואפי' אין הקדירה נוגעת באש שהבל האש מחמם הבגדי' ומוסיפין הבל ומ"מ כלם מודים שמותר לתת כלי ע"ג קדיר' שכיון שאין הכלים נוגעי' בצידי הקדירה אין זה דרך הטמנה.
<h2>דף מח.</h2>
מוכין שטמן בהן הקדירה אסור לטלטלן בשבת כך פשוט בשבת פי' אחר שסלקן מעל הקדירה וכן פסק רי"ף.
<h2>דף מט.</h2>
וטומנין בכסות ובפירות כגון חטים וכיוצא בהן ובכנפי יונה כלומר בנוצה ובנעורת הנופל כשמגררין העץ במגרה כך פשוט במשנה בשבת. רי"ף הביא הא דתני רב הושעיא [מ"ט ע"א] טומנין בכסות יבשה ובפירות יבשין אבל לא בכסות לחה ובפירות לחין [עי' ב"י סי' רנ"ז] ותימה הוא כי נראה דפליג אמתני' דקתני סתם טומני' בפירות ובכסות ומשמע בין לחין בין יבשין. וטומנין בשלחין פיר' עורות וטומנין בגיזי צמר.
ועוד פשוט ועורות שטמן בהן מטלטל אותן ואפילו לא טמן בהם כמו שכתבתי בחי"ג בדיני איסור טלטול.
ועוד פשוט וכל דבר שאסור לטלטלו אפילו כשטמן בו כיצד עושה נוטל כסוי הקדירה והן נופלות דלא נאמר נעשה להן הכיסוי בסיס ואסור לטלטל הכסוי מאחר שהם על הכסוי אלא נוטל הכסוי מן הקדרה ואותו דבר שטמן בו נופל.
<h2>דף נ.</h2>
וגיזי צמר שטמן בהן אין מטלטלין אותן ודוקא שלא יחדן להטמנה אבל יחדן להטמנה מטלטלי' וכן פסק רי"ף כסתם מימרא דרבא ודחה דרבינא אבל בעלי התוספות ושאר המפרשים פסקו כרבינא הילכך אם טמן בגיזי צמר בסתם מטלטלין אותן כלומר אפילו לא ייחדן להטמנה. פי' ומוכין שכתבתי [לעיל מ"ח ע"א] חשובין יותר לפי' אסור לטלטלן ואם יהיו של הפתק כלומר שעשו מהן מערכות גדולות מגיזי צמר (להקשותן) [להקצותן] לסחורה ועשה מהן אוצר אין מטלטלין אותן ודוקא שלא ייחדן להטמנה אבל אם ייחדן אפילו של הפתק מטלטלין.
<h2>דף נ:</h2>
אם נתקלקלה הגומא שטמן בה אסור להחזיר בתוכה הקדירה ועכ"ז אם טמן בדבר שאסור לטלטלו כמו שכתבתי למעלה אין צריך להטותה על צדה כדי שלא יפול הדב' שטמן בו בתוך הגומא ותתקלקל הגומא שאם ירצה להחזיר לטמו' לא יוכל לטלטל הדבר שטמן בו שהרי הוא בתוך הגומא, דלא חיישינן שמא תתקלקל הגומא. כך פשוט בשבת. ועוד פשוט שנוטל ומחזי' כל זמן שלא נתקלקלה הגומא.
<h2>דף נא.</h2>
ואם לא כסהו מבעוד יום לא יכסהו משתחשך. כסהו ונתגלה מותר לכסותו. וכתב הרא"ש דמותר לגלותו לכתחלה ולחזור ולכסותו כמו שמותר ליטול ולהחזיר ואפי' נתגלה מבעוד יום מותר לכסותו משתחשך. ומ"מ גלהו מבעוד יום ע"ד שלא לכסותו משתחשך נראה שאסור שדומה לתחלת הטמנה ע"כ ולפי דברי ר"י אסו' לגלותו לכתחלה וכן כתב הרא"ש בשם ר"י על ההיא שאכתו' למטה דמותר להחליף.
מותר להטמין צונן כגון מים או כל דבר כדי שלא יוחם כגון תחת כר או כסת כדי שלא יכנס בתוכו בימות הקיץ אויר חם ויחממנו כך פשוט בשבת וכן פרש"י ובעלי התוספות פירשו להטמין צונן כדי להחם מעט כלומר להפיג צנתן כגון מפשיר מים כנגד המדוכה.
מותר להחליף כלומר אף על פי שאמרנו שאין טומנין החמי' משחשכה אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל אבל מחליף כלומר אם כסהו בדבר שאין מוסיף הבל כ"כ נוטלו ונותן עליו דבר המוסיף עוד הבל ואם הוא בימות החמה ונתן עליו דבר מבעוד יום המוסיף הבל ומתירא שמא יקדיח תבשילו נוטלו משחשכה ונותן עליו דבר שאינו מוסיף כ"כ הבל פשוט בשבת. וכך היה גירסת רי"ף ורש"י דגרסי כיצד לא פליג רשב"ג את"ק. אבל בעלי התו' לא גרסי כיצד ופליג רשב"ג את"ק והלכה כת"ק דלא התיר אלא להוסיף לא ליטול כלומר לגלות ולהחליף. וה"ר יונה הכריע כרי"ף דאפילו לא כסהו מבעוד יום אלא בדבר קל מותר ליטלו ולהחליף וכן פשוט בירושלמי [ה"ג].
לא אסרו להטמין משחשכה אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל דוקא באותו מיחם אבל מפנהו ממיחם למיחם משחשכה כלומר אם הטמינו מבעוד יום במיחם אחד מותר להטמינו במיחם אחר משחשכה פי' ודוקא בדב' שאינו מוסיף הבל ולא גזרינן שמא ירתיח כי הוא מקרר אותו כשמפנהו (אך ירתיחנו) והיאך ירתיחנו כמו שכתבתי למעלה פשוט בשבת.
טמן הקדירה וכסה אותה בדבר הניטל בשבת או שטמן בדבר שאינו ניטל וכסה הקדיר' בדבר הניטל שיכול ליטלה בפיה בלתי שיגע בדבר שטמן בו הרי זה נוטל ומחזיר אבל אם טמן וכסה בדבר שאינו ניטל או שטמן בדבר הניטל וכסה בדב' שאינו ניטל אם מגולה מקצתו שיכו' ליטלו נוטל ומחזי' ואם לאו אינו נוטל כך פשוט בשבת. וכתב רש"י ולא אמרי' כשטמן בדבר (שאינו ניטל) [הניטל] וכסה בדבר (הניטל) [שאינו ניטל] שיגלה דפנותיו ויפנה סביבותיה הואיל ודבר הניטל הוא ויאחזנה בדפניה ויטה על צדה ויפול הכסוי מאליו ולא התירו הזה אלא בשוכח אבל במניח במתכוין נעשה בסיס לדבר האסור ע"כ.
<h2>דף נא:</h2>
מיחם על גבי מיחם כלומר לשום כלי על גבי כלי אחד שעומד על האש מותר ודוקא שהעליון מה שבתוכו חם ומשי' אותו שם לשמור חומו ואם העליו' צונן אסור אפילו להפשיר פירוש ואף על פי שאמרנו למעלה [מ' ע"ב] שמותר להפשיר כנגד המדורה דוקא ברחוק אבל בקרוב שהיה שם יכול להתבשל אסור כמו שכתבתי למעלה שמא יפשע ולא יסלקנו אחר שיפשיר. כך פשוט ומוכח בשבת ויש שפירשו דלעולם מיחם על גבי מיחם אסור אם הוא על האש כלומר התחתון דהוי כמניחו לכתחלה וכל דבר שאסור להניח ע"ג כירה לכתחלה בשבת אסור להניחו על גבי מיחם שעל גבי האש ומה שאמרנו שמיחם על גבי מיחם מותר דוקא כשסלקו מעל האש. ולאותם שפירשו למעלה דכנגד המדורה מותר להפשיר אפילו במקום קרוב למדורה מיחם על גבי מיחם שאמרנו שאסור כשהמיחם העליון צונן והתחתון על האש משום דמאחר שמונח על האש חמיר טפי מכנגד המדורה ואפילו להפשיר שמוליד בו כלומר בעליון חום. מניחין מיחם על גבי מיחם וקדירה על גבי קדירה בשבת וקדירה ע"ג מיחם ומיחם על גבי קדרה וטח פניהם בבצק פירוש הנילוש מבעוד יום לא בשביל שיחמו כלומר שלא יהא עליון צונן אבל שיהיו שניהם חמין ומניח האחד על חבירו כדי לשמור חומו כמו שכתבתי למעלה כך פשוט בשבת. שומן קרוש והוא בתבשיל אסור להניחו כנגד המדורה להפשירו דהוה ליה כמוליד כך כתב הר' ברו' בעל התרומה וכן פאנאדא לחממה כנגד המדורה ויש שחלקו עליו וכתבו שמותר וכן כתב הרשב"א וכן נראה עקר.
<h2>דף קיז:</h2>
נפלה דליקה מצילין מזון שלשה סעודות הראוי לאדם לאדם הראוי לבהמה לבהמה כיצד נפלה בליל שבת קודם שיאכל מציל מזון שלשה סעודות בשחרית מציל מזון שני סעודו' במנחה קודם שיאכל סעודה שלישית מציל מזון סעודה אחת ואע"ג דבהתר קא טרח שראוי לטלטל גזרו חכמים שלא יהיה מציל הרבה שמא מתוך שיהיה בהול על ממונו להציל יבא (לרבות) [לכבות]. וכתב רבינו תם דוקא אותו בית שהדליקה שאותם בהולים הם ואיכא למגזר אבל בתים הסמוכי' לדליקה והם יראים שמא יגע אליהם הדליקה לא גזרו בו ויכולין להציל הרבה שאין יכול לחלל שבת בעבור ההצלה כי לא התירו כי אם הטורח כי אינו מציל אלא לחצר מעורבת אבל לא במבוי אפילו מעורב. הציל פת נקיה לא יציל פת הדראה אבל הציל פת הדראה יציל פת נקיה. פי' פת נקיה יותר חשוב. ומצילין מיום הכפורים לשבת אבל לא משבת ליום הכפורים וכל שכן דלא יציל משבת ליום טוב ולא משבת זו לשבת הבאה.
שכח פת בתנור וקדש עליו היום מציל ממנו מזו' ג' סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם וכשהוא רודה לא ירדה במרדה אלא בסכין אפילו שהרדייה חכמה היא ואינה מלאכה עכ"ז בכל מה שיכול לעשות שנוי ישנה פירוש וזה מיירי שנתנו לתנור מע"ש לצורך שבת בהתר כמו שכתבתי. ובתנורים שלנו אכתוב למטה [לקמן קכ"ג ע"א] בדין חררה וכו' כיצד יעשה.
<h2>דף קכ.</h2>
והא דאמרינן מזון שלשה סעודו' ולא יותר דוקא בבא לקפל כלומר לקפל בשני' ושלשה כלים בזה אחר זה אסור להציל יותר אבל בכלי אחד מצילין הרבה. כיצד מצילין סל מלא ככרות אף על פי שיש בו מאה סעודות וחבית גדולה של יין ואם הציל בכלי אחד מותר לקפלו ולהניח מאה פעמים מאחר שהוא בכלי אחד. ומותר לומר לאחרים בואו והצילו ומן הדין היה להם מה שיצילו דהפקר הוא אבל אם המציל ירא שמים ורוצה להחזיר לו אם הוא פקח המציל והוא חכם שיודע שאין איסור ליקח שכר מזה הטורח שהציל ואינו קרוי שכר שבת בענין כזה יאמר לו אחר השבת בא ונעשה חשבון ולוקח מבעל הממון שכר טרחו. ולאותו חצר המעורבת שמציל שם הוא מציל שם כל כלי תשמישו ולובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף וחוזר ולובש.
ומוציא עור של גדי על גבי תיבה שדה ומגדל שאחז בהן האור מפני שהוא מחרך וכן עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים כדי שלא תעבור הדליקה דגורם כבוי מותר. וטלית שאחז בה האור פושטה ומתכסה בה וכן ספר תורה שאחז בו האור פושטו וקורא בו ואם כבה כבה כך פשוט בשבת. וכתבו המפרשי' דהוא הדין בכל אלו להצילם ממים ומשאר דברים המאבדים.
<h2>דף קכ:</h2>
אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה אפילו ברוח מצויה כדי שיכבה כך מוכח וכן כתב ר"י.
<h2>דף קכב.</h2>
מרחץ והוא בעיר שדרין בה ישראל וגוים והמרחץ מרחצת בשבת אם רוב גוים מותר לרחוץ במוצאי שבת מיד ואם רוב ישראל צריך להמתי' במוצאי שבת בכדי שיחממו אותו כי לעולם מחממין לדעת הרוב ואם הם מחצה על מחצה כלומר שדרין בה כל כך גוים כמו ישראל דינו כרוב ישראל כך פשוט בשבת.
<h2>דף קכג.</h2>
חרר' שטמנה בגחלים אפילו אינה [מגולה] מקצתה מבעוד יום תוחב בה כוש או כרכר והגחלי' ננערות מאליהן כך פשוט בשבת ומכאן נרא' לי כי בתנורים שלנו שאין מדביקין בהן הפת ואין צריך רדייה לא בסכין ולא במרדה כמו שכתבתי למעלה [לעיל קי"ז ע"ב] שאם נתן הפת בתנור מבעוד יום וקדש עליו היו' שמותר ליטלו בסכי' או בכוש או בשום דבר שיתחוב בו או במקל אבל ברחת שמוציאין בה הפת נראה שאסור כי היא כעין המרדה שהיו רודין בה הפת בתנורים של חרס שהיו בימיהם אבל בדבר אחר מותר דלא גרע מחררה שטמנה בגחלין.
<h2>דף קכט.</h2>
מות' ליגע בתנור של בית החורף שהוחם בשבת כך כתב רמ"ה בתשובה וז"ל רבי יעקב מאורלינ"ש היה אומר לגוי להדליק האש ולתקנו בשבת משו' חולה שאין בו סכנה והכל חולין אצל האש לישב בקררות אמנם במלכותינו נראה לאסור משום דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור שנהגו משום חומרא ופרישות שלא לישב בבית החורף שהוחם בשב' ואני הייתי מוחה בשפחתי שלא לחמם התנור פעמי' ושלש והרגשתי שהית' מחממו בצנעא ועשיתי לו מסגר' בכל ערב שבת אני סוגרו עד מוצאי שבת ע"כ. וכן נ"ל באותן הארצות שאינן קרות כ"כ שאסור שאינם חולים אצל האש.
<h2>דף קמה:</h2>
כל שבא בחמין מערב שבת כלומר שנתבשל כל צרכו שורין בחמין בשבת פירו' ואפי' בכלי ראשון כגון יורה או קדיר' וכיוצ' בהן לפי שאין מבשל אח' מבשל וכב' נתבשל כל צרכו מערב שבת וכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין (מערב שבת) [בשבת] ולמטה אפרש זאת ההדחה אם היא בכלי ראשון או בכלי שני. ודג מליח הדחתו זו היא גמר בישולו ואין מדיחין אותו בחמין כך פשוט בשבת וזה מיירי בדבר יבש כגון תרנגולת כאשר אבאר למטה [מ' ע"ב] בדין מביא אדם קיתון וכו'. לערות בכלי ראשון דבר שלא נתבשל כל צרכו מע"ש יש מהגדולי' שכתבו דאסור דערוי בכלי ראשון מבשל והא דאמרינן למעלה דכל שלא [בא] בחמין מערב שבת דמדיחין אותו בשבת דוקא בכלי שני ויש מהגאונים שכתבו דאפילו בכלי ראשון מותר לערות דכלי ראשון אינו מבשל ודוקא הדחה אבל לשרות אסור ובכלי שני מותר אפי' לשרות ולסברא הראשונה לא התירו בכלי שני אלא להדיח אבל לשרות אסור מפני שנראה כמבשל ופשוט בשבת דכלי שני אינו מבשל ולמטה [מ"ב ע"ב] אכתוב מזה המחלוקת בדין האלפס והקדירה וכו'.
<h2>דף קמז.</h2>
מי מערה שהוחמו מחמת הבל המערה ולא הוחמו באור נר' לפי דברי רי"ף שאסור לרחוץ בהן כל גופו כדין הוחמו מערב שבת והביאה מההיא הרוחץ במי מערה ופירשה כך. ושאר הפוסקי' חלקו עליו וכתבו דחומר' גדולה היא זו (ופירשה) [ופירשו] דמיירי שהוחמו מערב שבת וכן נראה עקר. פי' וכל זה מיירי לכתחלה ובדיעבד מסתפג כאשר אכתוב למטה וכן פשוט.
<h2>דף קמז:</h2>
הרוחץ מסתפג להסיר המים שעליו באלונתית כלומר בספוג שמסתפגין ואפילו בעשרה אלונתיות ולא יביאם בידו ואפילו במקום מעורב בעירוב שמא יסחוט שאפילו הוא מסתפג בסיפוגין הרב' ומימיו מועטין גזירה שמא יסחוט וזה מיירי באדם אחד אבל כמה בני אדם מסתפגין אפילו באלונתית א' אפילו שמימיה מרובין שמסתפגין בה כמה בני אדם עם כל זה מותרים להביא בידם דמדכרי אהדדי ולא יבאו לידי סחיטה. כך פשוט במשנה דשבת ובגמרא פסקה רבי יוחנן ואמר הלכה מסתפג אדם באלונתית ומביאה בידו לתוך ביתו ולא חיישינן משום סחיטה והלכה כרבי יוחנן וכן הביאה רי"ף שפסק כר' יוחנן. והבאתי המשנה כדי שלא יטעה בה המעיין לכאורה אבל כבר פסקה רבי יוחנן. בלנין כלומר שומרי המרחץ מביאין סדינים שהנשים מסתפגין בהם ומביאין אותם בשבת למרחץ ובלבד שיכסה בהם ראשו ורובו כך פשוט בשבת.
